ביאור:בראשית כד לא
בראשית כד לא: "וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד לא.
בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ[עריכה]
העבד קד לרבקה, השתחווה לאלוהים (ביאור:בראשית כד כו), ואחר כך אמר בנוכחות רבקה: " בָּרוךְּ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ ואֲַמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה, בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד כז).
לבן שמע את ברכת האיש מרבקה והוא החזיר לעבד את ברכתו, ומודה לאלוהי משרתו של אברהם, בשמו הקדוש:
- אתה, המשרת, "בְּרוךְּ יְהוָה" שהנחה אותך לביתנו.
- אלוהיך ברוך, "בְּרוךְּ יְהוָה", לבן מכיר ומכיר-כבוד לאלוהי האיש.
- אתה ואלוהיך ברוכים בביתנו, "לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוץּ".
לבן פעל בשליחות אחותו[עריכה]
כאשר רבקה נולדה, לבן לא מוזכר (ביאור:בראשית כב כג). סביר שהוא עוד לא נולד. יתכן שלבן הוא צעיר מרבקה במספר שנים, ורבקה שלחה אותו כשליח המשפחה, להגיד לזר: "בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה, לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ, וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים". לבן מדבר בגוף ראשון שהוא פקד לפנות את הבית, וזה מראה כאילו שהוא בעל סמכות, אבל זאת לא הוכחה שהוא אמנם פקד, אבל אמר ועשה כל זאת בפקודת רבקה. לכן בהמשך לבן מדבר ראשון לפני אביו, פועל לטובת רבקה ומסכים שהיא תנשא לבן אדונו של העבד, למרות שהעבד פעל בחוסר כבוד מאחורי גבם, ושהוא מצטער שהיא תצא כל כך מהר.
רבקה ידעה שהעבד שבר את הנוהל המקובל ולא פנה למשפחתה לפני שהוא דיבר איתה. בהמשך אנו רואים שבני יעקב הרגו את שכם כי הוא לקח את דינה, אחותם, לביתו ללא בקשת אישור מהם. רבקה ידעה שאביה יכעס, ואולי ינסה להעניש את הזר ויגרום לה להפסיד את הסיכויים להנשא. רבקה החליטה להתעלם מאביה. רבקה פקדה על אחיה להכין את הבית ולהזמין את הזר עם חיליו (אנשיו) לבית. רבקה הבינה שברגע שהחילים יהיו בבית, בתואל לא יוכל לפגוע בזר, או בה. אביה יהיה שבוי חסר אונים בביתו. רבקה כיוונה את הגברים לעשות את רצונה, כשם שבעתיד היא תוודא שיצחק יפעל לפי הוראותיה, והיא לא תחשוש לכפות את רצונה על יצחק את מי הוא יברך כבכורו.
בּוֹא ... תַעֲמֹד[עריכה]
"בּוֹא" ו-"תַעֲמֹד" מופיעים בלשון יחיד, למרות שמיד בהמשך נאמר שלבן נתן: "מַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (ביאור:בראשית כד לב).
- ייתכן שבשלב זה לבן חשב שהאיש בא לבד עם עשרה גמלים, ורק כאשר האיש התחיל ללכת אנשיו הצטרפו מאחוריו, ואז היה מאוחר ללבן לשנות את הזמנתו.
- ייתכן שלבן הזמין את האיש בלשון יחיד כדי לרמוז לו שאנשיו אינם מוזמנים והם ישנו בחוץ, וזה בדומה לאסתר שהזמינה את המלך והמן ללא סריסי המלך, ככתוב: "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם, אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" (ביאור:אסתר ה ד).
- ייתכן שלבן ראה את השומרים, אבל מקובל היה שהזמנה למפקדם כללה גם אותם, אלא אם המפקד יחליט להשאיר אותם בחוץ.
אין ספק שהעבד לא לקח סיכון ויצא למסע עם רכוש גדול במטרה להביא אישה לבן אדונו עם שומרים. סביר להניח שכדי לשמור על שיירה כזו עשירה, שתחזור עם אישה ומשרתות, נדרש מספר רב של שומרים (אפשרי שכ-30 איש.), בנוסף העבד ידע שהוא ידבר עם העלמה לפני שהוא ידבר אם משפחתה, והמשפחה יכולה לכעוס, לכן עדיף שיהיה לו מספר גדול של חיילים. כאשר לבן הבין את מספר בני השיירה הוא לא אמר דבר, אלא המשיך בהזמנתו. נישואי אחותו היו חשובים יותר מכל הוצאה כספית או סכנה אפשרית מהזר הזה.
וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים[עריכה]
לבן הבין שהגמלים היו חשובים לאיש ושהם בוודאי עמוסים כל טוב, ולכן הציע מחסה וטיפול נאות בבית גם לגמלים.
לבן לא הציע לפרוק את הגמלים כדי שהאיש לא יחשוש שדבר רע יקרה לרכושו, ויתחילו האשמות לאיפה נעלמו מתנות ואולי יאשימו את העבד בגנבה מהבית, כפי שיוסף עשה לבנימין והחביא את גביע הכסף שלו באמתחתו של בנימין כדי להאשים את בנימין בגנבה (ביאור:בראשית מד ב).